להיות בולדר לבד

לפעמים עדיף להיות חלק ממסלול ולא לעמוד לבד.
כשאתה עומד לבד זה קצת משעמם וקצת ללא חברים לטפס איתם.
כולם מצפים מימך להיות הכי הכי כי.
רק עליך מוטלת אשמה כי אין אשמה להטיל מסביב על שאר האחיזות.
אבל להיות בולדר לבד וטוב זה מחזק קצת את המורל למטפסים.

אחרי הרבה זמן

אחרי הרבה זמן שאתה לא כותב ולא מרגיש את הסלע יש איזה התרפקות על החזרה
פתאום אתה לומד להעריך את מה שהיה טוב זאת לא חוכמה כולם יודעים שמתחילים להעריך דברים רק אחרי שמאבדים אותם
ולכן שמוצאים אותם חזרה זה תמיד כיף.
אז בתקווה שעד הפעם הבאה לא יעבור יובלות נשאיר את הרשומה ככה פשוטה ללא אימרה.

עוד ועוד פעם את אותה בעיה?!

אז לאחר זמן מה יש לי עוד משהו קטן להוסיף לאומה
מה מעניין לטפס בולדר בשטח נשאלת השאלה
והתשבה לה די ברורה
מה מעניין לטפס מסלול בסינגל פיץ ומה מעניין לטפס אותו פעם אחר פעם
והתשובה המתבקשת ההנאה בזיכרון של איך היה ומה עכשיו
תמיד כיף לראות מה השתנה מהפעם האחרונה שאחזת והרגשת את הסלע
תמיד כיף לחוות את ההצלחה עוד פעם על מסלול או בעיה מוכרת
תמיד כיף לטפס.

ההנאה שבבולדר

מהו סלע טוב מהי חוויה טובה

אם הכל נגמר בשלום אז כנראה שהכול טוב....

אם הסלע חזק ולא מתפרק אז כנראה שהוא טוב...

אם אין הרבה אפשרויות ורק אחת לעלות כנראה שיהיה כייף

ואם כל כך הרבה אם מתי מטפסים....

מטפסים שהחברה טובה המזג אוויר נעים ואז נהנים

כבוד הסלע וחירותו

איך סלע נולד האם כמו השיר או לבד ואולי עם חום ואהבה של אמא אדמה
בייסורים או בשמחת החיים לעולם לא נדע רק נוכל לומר שככל שהוא מציב אתגר גדול
למטפס עליו הוא מקבל יותר הערכה וכבוד מאיתנו האנשים.